מחלת הקולי-ספטיסמיה E.coli

תקציר

כל מחלה הנגרמת על ידי חיידקים מסוג  אשריכיה קולי (E.coli) בעופות מוגדרת ברמת השדה כ"מחלת קולי". חיידקי הקולי יכולים לגרום לתסמונות תחלואה שונות בקרב בעלי כנף הכוללים מגוון של תופעות כגון: דלקות טבור באפרוחים צעירים, דלקת קרום הלב והכבד (P+P), נמק ראש עצם הפמור, קוליספטיסמיה ותופעות נוספות. המחלות הקשורות לחיידקי קולי הינן הנפוצות ביותר בקרב בעלי כנף הגדלים בתנאי גידול מסחריים, וגורמים לנזקים כלכליים כבדים לענף הלול בכל העולם. למרות שקיימים אלפי זנים של חיידקי E. coli, רק לזנים מסויימים יש את היכולת לגרום באופן ישיר למחלות. רוב חיידקי הקולי אינם פתוגנים וחלקם הם אופורטוניסטים בלבד, המנצלים מצבי תחלואה אחרים כגון מחלות נגיפיות ותגובות חיסוניות כדי לגרום לתחלואה.
חיידקי הקולי אשר מסוגלים לגרום לתחלואה בעופות נקראים בשפה המדעית  Avian pathogenic Escherichia coli - APEC.

רקע כללי

חיידקי E. coli הם חיידקים מתגים (מוארכים), Gram שליליים (נצבעים בצבע אדום בצביעות Gram), השייכים למשפחת חיידקי המעיים. קיימים אלפי זנים של חיידקי E. coli אשר נמצאים כחלק נורמלי של פלורה המעיים של בעלי חיים שונים כולל בני אדם, יונקים, עופות וזוחלים. סיווג החיידק בתוך המשפחה מתבסס על אנטיגן סומאטי (O) , אנטיגן פלגלרי (H) ואנטיגן קפסולרי (K). לצפייה בשקופית המתארת את הסיווגים השונים לחץ כאן. במצבים רגילים חיידקי הקולי נמצאים רק בתוך החלל של מערכת העיכול של בעלי החיים ובני אדם ואינם פולשים לזרם הדם או לאיברים פנימיים. במצבי תחלואה או עקה (סטרס), כאשר מערכת החיסון נחלשת או דופן המעי נפגע, יכולים חיידקי הקולי לעבור את מחסומי המעיים ולפלוש לזרם הדם ודרכו לאיברים פנימיים רבים ובכך לגרום למחלה הנקראת קוליספטיסמיה. למרות שרוב חיידקי הקולי אינם גורמים לתחלואה באופן ישיר, ישנן מספר קטן של זני קולי המוגדרים כפתוגנים בזכות עצמם. זני קולי פתוגנים יכולים לגרום לתחלואה קשה ואף למוות לא רק בעופות אלה גם בבעלי חיים יונקים כגון עגלים, כלבים ובני אדם. חיידקי קולי פתוגנים ידועים ביכולתם לתקוף מערכות שונות ולגרום לפגיעה בלב, בכבד, בפרקים, בעצמות, בדרכי השתן ובמערכת הנשימה ואפילו לעבור את מחסום המוח ולגרום לדלקת קרום המוח אצל תינוקות. מבחינת בריאות הציבור יש זנים של חיידקי קולי הנמצאים בעיקר בבקר אשר יכולים לזהם מוצרי בשר בתהליך השחיטה והעיבוד של הבשר ולגרום להרעלות מזון חמורות בקרב בני אדם E. coli O- 57.

קוליספטיסמיה בעופות העברה ונפיצות

חיידקי E. coli המוגדרים כפתוגנים לעופות (APEC). הם הגורמים הנפוצים ביותר לתחלואה בענף הלול. החל מזיהומי אפרוחים במדגירות  (דלקת שק חלמון, דלקת קרום הלב והכבד (P+P)  טחולים מוגדלים), זיהומים קשים במערכת הנשימה וקרום הבטן בפטמים, כולל דלקות בעצמות ובפרקים (נמק ראש הפמור (P+P) ודלקות במערכת הרבייה של תרנגולות מטילות ורבייה ותופעות נוספות.

פקטורים וגנים המשפיעים על אלימות החיידק

• F1) -fimbriae fimC) – הצמדות לתאי אפיתל במערכת הנשימה העליונה.
• TSH = רגישות HA לטמפרטורה (tsh) – יצירת מושבות על שקיקי האוויר.
• IBISS (iucD) – מאפשר גדילה בנוזלים בעלי ריכוז נמוך של ברזל כגון דם.
• P-fimbriae (papC) מקנה עמידות לפגוציטוזיס.
• (irp-2+fyuA)- מנגנון ספיגת הברזל בדם.
ברוב המקרים קיימים גורמים ראשונים אשר מכינים את הקרקע להתפתחות של מחלת הקולי בעופות. זיהומי מדגירה נובעים בעיקרם מבעיה ראשונית של זיהום ביצי הדגרה ובהגברת הזיהום בזמן הבקיעה של האפרוחים, כאשר תנאי ההדגרה של האפרוחים הם גם התנאים האופטימאליים להתרבות של חיידקי הקולי. במידה וקיים זיהום של חלק מהביצים או תא הבקיעה, חיידקי הקולי מתחילים להתרבות במקביל לתהליך הבקיעה של האפרוחים וכאשר רמות הזיהום גבוהות, חיידקי הקולי חודרים לאפרוחים דרך מערכת הנשימה, העיכול ופתח הטבור.

תחלואה סימנים קליניים ופתולוגים

בלהקות אפרוחים מזוהמות בקולי מתחילה להופיע עלייה בתמותה בדרך כלל החל מהיום השני מהבקיעה ומגיעה לשיא של תמותה ותחלואה בימים 4-7 ולאחר מכן מתחילה ירידה בתמותה לאחר שרוב האפרוחים הנגועים בצורה קשה מתו או נפסלו בשל מצבם. בבדיקות לאחר המוות של אפרוחים נגועים בקוליספטיסמיה, ניתן להבחין בטחולים מוגדלים ושחורים ונמק ראש הפמור כבר בימים הראשונים לחיי האפרוח. בשלבים קצת יותר מאוחרים מתפתחים דלקת קרום הלב והכבד (P+P). ברוב המקרים תופעת הקוליספטיסמיה איננה נפוצה בין גיל 12 ל 28 יום ולרוב תחלואה של קולי מאובחנת אחרי גיל 28 יום. במקרים בהם יש תחלואה נשימתית נגיפית (הגבות, IB,שפעת H9N2 וכו') קיים סיכוי רב של התפתחות תחלואה קשה של קולי-ספטיסמיה הכוללת פגיעה חמורה במערכת הנשימה, הלב והכבד, ראשים נפוחים, נמק ראש הפמור ב-% גבוה מאד וצלוליטיס (דלקת זיהומית תת עורית). מצבים אלו הם הגורם העיקרי לפסילה וטרינרית במשחטה המוגדרת כאלח דם. בלהקות רבייה כבדה קיימים מצבים של הטלה פנימית הנובעת גם ממצבי העקה ומחלות נגיפיות שונות אשר מחלישות את המערכת החיסונית של העופות ומאפשרים לחיידקי הקולי לפרוץ את מחסום המעיים ולגרום לספטיסמיה, דלקת קרום הבטן ומוות ב-% גבוהים למדי בקרב עופות הרבייה בעיקר של המטילות.

אבחון

מחלת הקולי ניתנת לזיהוי ראשוני באמצעות השינויים הפתולוגים של המחלות השונות, אך על מנת להוכיח שהגורם לתחלואה הוא באמת חיידקי קולי, יש צורך בבדיקה בקטריולוגית (בידוד וזיהוי של חיידקים) המתבצעת בכל מעבדת אבחון. חשוב להכיר בעובדה שזיהומי הקולי הם לרוב משניים לגורם ראשוני.

טיפול ומניעה

קיימים מספר תרכיבים נגד קולי בעולם אשר טרם הוכחה יעילותם בתנאי שדה בשלוחת הפטם, לדוגמא תרכיב Poulvac E-coli. לצפייה בשקופית על תכונות התרכיב, לחץ כאן. טיפול למחלת הקולי ניתן לעשות באמצעות תכשירים אנטיבקטריאלים שונים, חשוב לבצע בדיקת רגישות על מנת לתת את הטיפול היעיל ביותר לאותה קבוצת חיידקים. חיידקי קולי מסוגלים לפתח עמידות לאנטיביוטיקות וכיום קיימים חיידקי קולי שאינם רגישים כלל לרוב הטיפולים הקיימים. חשוב להימנע ממתן טיפולים אנטיביוטיים שלא לצורך ובמינונים נמוכים מהמומלץ או לפרקי זמן קצרים מאד. שימוש ממושך של תכשיר אנטיביוטי מסויים יכול להביא להתפתחות של עמידות נרחבת של חיידקי הקולי כנגד אותו תכשיר. הדרך הטובה למנוע את הסיבוכים הנגרמים על ידי חיידקי הקולי, היא לקבל אפרוחים נקיים ככל האפשר ללא זיהומי מדגירה, ללא זיהום במיקופלסמה תוך כדי מתן תנאי גידול ממשקים מעולים והפחתת גורמי העקה שונים כגון קור או חום יתר, מחלות נשימתיות נגיפיות, צפיפות יתר וכו'.

טיפולים למחלת הקולי

חומרי חיטוי וניקוי מעולים למשקי הרבייה והפטם לקישור לחוברת חומרי חיטוי, לחץ כאן. תרכיבים חיים ומומתיים כנגד גורמי התחלואה הנגיפיים העיקריים בענפים השונים אשר מהווים הגורם הראשוני שמהווה טריגר למחלת הקולי (ניוקאסל VH, IB, שפעת H9N2). תכשירים אנטיבאקטריאלים מהמשפחות השונות.