מבוא
הוכח שהזנת פרות בהכנה להמלטה במזון עם הפרש קטיונים אניונים (DCAD) שלילי מונעת תת-סידן בדם (היפוקלצמיה) סביב ההמלטה, מפחיתה את שיעור אירועי מחלות מטבוליות לאחר ההמלטה (Charbonneau et al., 2006, Goff, 2008) ומשפרת את תנובת החלב (DeGroot et al., 2010; Sweeney et al., 2015).
נמצא כי מדידת חומציות השתן של פרות בהכנה להמלטה וריכוזי הסידן בסרום של ממליטות הם מדדים תקפים ברפת להערכת יעילותה של אסטרטגיה תזונתית זו.
כשמופיעים חוסר עקביות וסטיות מהערכים הצפויים בקריאות אלו, יצרני החלב לרוב בוחנים את הערך באמצעות תוכנית עם DCAD שלילי. העצות הבאות עשויות לסייע בהתאמה מדויקת של תזונה בהחמצה מלאה ובעלת DCAD שלילי, להשגת תוצאות עקביות ומוצלחות יותר של התוכנית.
תכנון המנה
יש לתכנן מנה טעימה כדי לעודד צריכת חומר יבש.
תערובות של מלחים אניוניים ומוצרי DCAD אחרים עשויות לפגוע בטעימות המנה.
1. רמת ה- DCAD במנה המתוכננת בתוכנית עם DCAD והחמצה מלאה היא -10 mEq עד -15 mEq לכל 100 גרם חומר יבש. ודא חומציות שתן בטווח של 5.5 עד 6.0.
2. ריכוזי הכלור והגופרית המומלצים במנת ההכנה הם 0.80% עד 1.0% ו 0.40%- עד 0.47% , בהתאמה.
3. יש להזין בלפחות 180 גרם סידן, ולא פחות מ 1.50%- סידן בחומר יבש.
4. יש להזין בלפחות 45 גרם זרחן, ולא פחות מ 0.38%- זרחן בחומר יבש.
5 .יש לתת מספיק מגנזיום. ריכוז המגנזיום במזון צריך להיות בטווח של 0.45% עד 0.50% מהחומר היבש במנה.
6. ריכוז הנתרן צריך להיות בטווח של 0.10% עד 0.20% מהחומר היבש במנה. הזנה עם מחסור או עודף בנתרן עלולה לגרום לבצקת עטין.
7. יש להגביל את ריכוזי האשלגן במזון. ככל שריכוז האשלגן במזון יהיה נמוך יותר, כך תקטן כמות האניונים הנדרשים כדי ליצור חומציות מתאימה אצל הפרה. עם זאת, על המזון לכלול לפחות 1.0% אשלגן.
8. אל תשכח את המינרלים במי השתייה, מאחר שהם עשויים להשפיע על היעילות והביצועים של תזונה עם DCAD שלילי אצל פרות בהכנה להמלטה.
דגימת שתן
1. חומציות שתן היא כלי חשוב לפיקוח על החמצת מנת הפרות בהכנה להמלטה.
2. את חומציות השתן יש לקבוע באמצעות נייר- pH באמצע זרימת השתן. לא מומלץ לאסוף דגימה באמצעות מכל, אלא אם מודדים את החומציות מיד לאחר מכן. ככל שיחלוף זמן רב יותר בו יתאפשר סילוק פחמן דו-חמצני מהשתן, רמת ה- pH בשתן תעלה.
3. כאשר נעשה שימוש במד pH , יש לכייל את הכלי לפני השימוש בו. ניתן להשתמש בתמיסת כיול סטנדרטית בעלת רמת חומציות של 5.0 או 6.0. יש למדוד את חומציות השתן מיד. המתנה לפני מדידת ה- pH של דגימות השתן, גם אם הדגימות במכלים אטומים, מביאה לערכי pH גבוהים בשוגג.
4. ערכי pH בהשתן של פרות הצורכות מנת הכנה בהחמצה מלאה צריכים להיות בטווח של 5.5 עד 6.0.
5. הפרות צריכות להימצא במשטר הזנה עם DCAD שלילי למשך 2 עד 3 ימים לפחות, לפני שניתן יהיה להשיג ערכי pH מדויקים בשתן.
נושאים הקשורים לממשק
1. תזונה עם DCAD שלילי תעבוד רק כאשר הפרות צורכות את המנה המתוכננת.
2. ודא שיש מספיק מים ומקום באבוס, כך שכל הפרות יוכלו לאכול באותו זמן. תנאי זה עשוי להוביל לשיפור המרבי של בריאות הפרה הממליטה וביצועיה. אפשר כ 75- ס"מ באבוס לפרה כדי להגיע לצריכת החומר היבש האופטימלית (Nordlund et al., 2006).
3. יש להימנע ככל הניתן ולמזער את הלחץ החברתי בתוך קבוצת ההכנה למלטה בכדי להשיג צריכת חומר יבש מקסימלית. (Nordlund, 2009).
4. יש לקרב את הבליל לעתים קרובות, מאחר שהפרות מסוגלות לאכול רק את המזון שבאפשרותן להגיע אליו.
פתרון בעיות בבליל
1. וודא את מרכיבי הבליל המתוכננים ברפת. שגיאה במזון או בכמויות, כיול לא מדויק או שאריות מזון בעגלה המערבלת עלולים להוביל לרמות pH גבוהות בשתן.
2. בדוק אם חלו לאחרונה שינויים במזונות הגסים. הדבר עשוי להשפיע על מאזן ה- DCAD מאחר שתכולת המינרלים בסוגי המספוא השונים עשויה להיות שונה.
3. קיצוץ המזונות הגסים במידות גדולות יותר מאורך ממוצע של 5 ס"מ ) 2 אינץ'( עלול לגרום לבירור המבוסס על בליל שאינו הומוגני.
- ניתן גם להוסיף מים כאשר שיעור החומר היבש בתזונה גבוה מ 50%- כדי למזער את הבירור ולהגביר את צריכת החומר היבש.
- ייתכן שיהיה צורך לוודא התאמה בין המנה המתוכננת על הנייר למנה המחולקת בפועל. מומלץ לבצע ניתוח כימיה רטובה של דגימה ייצוגית של הבליל עם חישוב DCAD.
- השתמש בהמלצות אלו כדי שתוכנית ההזנה עם ה- DCAD השלילי תצליח.
®Animate הוא תוסף DCAD יעיל ובעל טעימות רבה (Schell et al., 2015; Sweeney et al., 2015).
נמצא כי החמצה מלאה של מנת פרות חלב בהכנה להמלטה מפחיתה את שיעור אירועי ההיפוקלצמיה ברמה קלינית
ותת-קלינית, מפחיתה את שיעור האירועים של מחלות מטבוליות ותורמת לתנובת חלב גבוהה יותר בתחילת התחלובה.
ביבליוגרפיה
Charbonneau, E., D. Pellerin, and G. R. Oetzel. 2006. Impact of lowering dietary cation-anion difference
in nonlactating dairy cows: A meta-analysis. J. Dairy Sci. 89:537–548.
DeGroot, M.A., E. Block and P.D. French. 2010. Effect of prepartum anionic supplementation on
periparturient feed intake, health, and milk production. J. Dairy Sci. 93:5268-5279.
Goff, J. P. 2008. The monitoring, prevention, and treatment of milk fever and subclinical hypocalcemia
in dairy cows. Vet. J. 176:50–57.
Nordlund, K. 2009. The five key factors in transition cow management of freestall dairy herds. In:
Proceedings of the 46th Florida Dairy Production Conference, Gainesville.
Nordlund, K., N. Cook and G. Oetzel. 2006. Commingling dairy cows: pen moves, stocking density
and health. 39th Proceedings American Association Bovine Practitioners. St. Paul, MN.
September 20-24, 2006, pp. 36-42.
Schell, T.J., S.A. Armstrong, D.J. McLean, K.P. Zanzalari, J.D. Chapman and L.O. Ely. 2015. Urine pH,
serum calcium and dry matter intake evaluated in Jersey cows fed anionic salts or Animate.
J. Dairy Sci. 98 (Suppl. 2):159.
Sweeney, B.M., C.M. Ryan, K. Zanzalari, D. Kirk and T.R. Overton. 2015. The effect of decreasing dietary
cation-anion difference in the prepartum diet on dry matter intake, milk production and milk
composition in multiparous Holstein cows. J. Dairy Sci. 98 (Suppl. 2):756
